איך למשל עושים סדר במשפחה ?
.
נניח. שולחן שבת. וכולם יושבים. אוכלים. מדברים ונהנים. אה מה מה. יש ילד אחד שמבחינתו האוכל הוא פונקציונלי. מה זאת אומרת פונקציונלי ? זאת אומרת שברגע שהוא סיים. זהו. הוא יכול להיות אפילו מנומס ולקחת את הצלחת שלו. לכיור. וללכת לספה. לחדר לנייד. וזהו.
.
והשאלה היא – מה לא בסדר עם הילד ? איפה נכשלנו בחינוך שלנו ?
למה הוא לא מבין את החשיבות של הביחד המשפחתי ?
מה דפוק אצלנו ? למה אצל כל המשפחות זה אחרת ורק אצלנו ?
.
ברגע שיושבים על המפות. זה ברור. לא על מפות השולחן. על מפות העיצוב האנושי. יש כל מיני קונפיגורציות שמסבירות את זה ממש פשוט וקל. ילד שאין לו הפעלות במה שנקרא 'פנטה' ירגיש פחות את הדבק המשפחתי שנוצר כשיש כמה אנשים ביחד. ילד שההפעלות הדומיננטיות שלו הן אינדיבידואליות ? לרוב ירגיש פחות 'שבטי' ופחות מחויב לתמות המשפחתיות.
.
זה שלב ההבנה וההכרה. עכשיו ברור שזה לא שהילד לא בסדר. זה פשוט המבנה שלו אחר. האם בכך זה מסתיים ?
.
לא. כי אלו דברים שאפשר לתווך אותם. זה חלק מהמרקם האנושי. מצד אחד לקבל את האחר. ומצד שני, חשוב לא פחות, להבין את הסביבה האנושית בה אנחנו עדיין חיים.
.
אבל אז. זה תיווך. זה מגיע ממקום אחר. זה לא מגיע ממקום של הכעס או הזעם או רגשות האשמה על מה עשינו לא בסדר. שבדרך כלל לוקחות את ההורים למקום פחות טוב. את ההורים ואת הילדים. ובעיקר כשהתיווך נשען על השונות של הילד. על היחודיות שלו. ללמוד איך לתווך לילד *לפי המפה שלו*.
.
אז לעשות סדר. זה משהו שאנחנו עושים.
לעשות סדר. זה משהו שאנחנו אוהבים לעשות
לעשות את הגם וגם
לאפשר הבנה. הכרה. ולקבל כלים פרקטיים להתנהלות בריאה
את זה אנחנו ממש אוהבים לעשות
.
אז. אם אתם בזה ? אם אתם בתוך הקשיים האלה ?
מוזמנים בשמחה
כי תכלס ? יש מספיק אוירה משברית 'בחוץ'
אז אילך עושים שבבית יהיה אחרת ?
בהבנה. הכרה. ותיווך
.
ומה שכתבתי כאן. זה רק אחד מהמרכיבים של האבחון, של הדברים שדורשים הכרה, שמאפשרים הבנה אחרת. רק אחד מהמרכיבים.
.
אז מדבר אליכם ?
אנחנו כאן. אפשר לבא לבד, אפשר לבא בזוג. ואפשר לבא עם כל המשפחה
אנחנו עושים את כל זה
.