שמעתם על ההוא מפרדס חנה שמזמין למעגל פיות ועוד מעז לקחת על זה כסף הוא שואל אותנו? מה הוא חושב לעצמו הוא ממשיך.
ותוך כדי הבומים בחוץ שנשמעים. ודלת הכניסה לבית שוב כולה רועדת ומעידה על נפילה קרובה. ואני בלבי חושבת. אפילו מקווה. שסופ סופ הנה אולי היא הגיעה הפיה שלה אני מחכה?
וככה.ומזה. הפכה לה השיחה בישיבה היומית במוגן . שוב אחרי האזעקה. שיחה על פיות האם הן קיימות או לא. ומשם לשיח על כדור הארץ אם הוא בכלל עגול ? או תיכף ישתטח מהטיל 
…
ואני אומרת לו למתבגר שלא מאמין בכלום רק נאחז חזק בהתבגרותו. בעיקר בעקשנותו קודם כל להתנגד.
אני אומרת לו תגיד. באלוהים אתה מאמין?
והוא עונה לי מייד כן בטח. מאיפה אתה באמת יודע שהוא קיים אני ממשיכה לשאול?
אלא אם פגשת אותו אני קצת מאתגרת את המערכת המתבגרת כי אני למשל לא פגשתי בו מעולם ועדיין מאמינה כל כולי בקיומו.
אהה. הוא אומר לי מהסיפורים עליו. מדורי דורות שמספרים. ותוך כדי אני כבר מזהה את מבט עיניו התועות. קצת מבולבלות.
כן אבל אני ממשיכה. אתה יודע סיפורים אפשר לספר על הכל גם על פיות ..אז מניין לנו מה נכון? במה להאמין?
ואיך נוכיח איזה מהסיפורים הוא האמת? מהי אמת?
וזה העניין. אחד הקשיים הגדולים בעיניי שקורים בתקופה הזו. מעבר לטילים של הפרסים הארורים. מעבר ללא צפוי ולחוסר האונים. מה שקשה מנשוא זה פורקן האמונות כולן. כל התבניות גם של האמונה.
וזה קשה. כי לרגעים התחושה היא של איבוד אחיזה. שאין יותר במה. אבל. זה בדיוק בדיוק הרגע לחזור פנימה לעצמי. לעצמנו. לאלוהים שבתוכי.
ולהאמין שהוא כולו רק טוב. והטוב הזה מורגש בגוף. ואין משתמע לשניים פרשנות הטוב. אין.
כי טוב זה :
שמחה
אהבה
קלילות
חמלה
סקרנות
חיים
ועוד ועוד
פחד- אימה- עייפות- כבדות – דיכאון
הם לא. הם לא החיים.
שם לא נמצא האלוהים.
אז יופי. ומה עושים עם זה עכשיו? בוחרים. בכל רגע בוחרים לחזור לעצמנו. לסלק את הפחד. ולהתחזק. כל אחד במה שהוא מאמין.
ושנזכה.
לאמונה טובה ולשבת שלום 
ובתמונה : מהות אלוהית. ביופי. בריח.
וגם האיש היקר בתמונה המצולמת 